הבנת DNS ופונקציותיו וכיצד DNS פועל ברשתות מחשב

בכל פעם שאתה ניגש לדף ב-באינטרנט, משתמשים מקלידים בדרך כלל את שם הדומיין אליו הם רוצים לגשת. לדוגמה, כאשר ברצונך לפתוח דף בפייסבוק, בוודאי אנו מקלידים את www.facebook.com בדפדפן במחשב.

למעשה, מאחורי כתובת הדומיין,הכילה כתובת IP המגדירה את מיקום הדף. ניתן לתרגם את כתובת ה- IP מדומיין באמצעות DNS. לפני היכרות עם DNS, ראשית רשתות המחשבים השתמשה בקבצי HOSTS שהכילו מידע על שם המחשב וכתובת ה- IP שלו.

קובץ מסוג זה מטריד גם כןלא יעיל עבור משתמשי האינטרנט מכיוון שעלינו להעתיק את הגירסה האחרונה של קובץ HOSTS בכל מקום ברשת. לכן נוצר DNS כדי להחליף את תפקיד קובץ ה- HOSTS. מיד, ההסבר הבא להלן הרעיון של DNS, פונקציות DNS, מבנה DNS, היררכיית DNS וכיצד DNS עובד.

הגדרת DNS

מערכת שמות דומיין או המקוצר בדרך כלל כ- DNS הואמערכת שמתפקדת לתרגם כתובות IP לשמות תחום או להפך, משמות דומיין לכתובות IP. אז, המחשב המארח שולח שאילתות בצורה של שמות מחשבים ושרתי שמות דומיין אשר ממופים אז לכתובות IP על ידי DNS.

DNS התגלה בשנת 1983 על ידי פול מוקפטריס, עם מפרטים ראשוניים של RFC 882 ו- 883. ארבע שנים מאוחר יותר בשנת 1987, מפרט ה- DNS פותח ל- RFC 1034 ו- RFC 1035. DNS שימושי לניהול תקשורת נתונים ברשת אינטרנט רחבה מאוד.

לפני קיומו של DNS נעשה שימוש בקבצי HOST.TXT מ- SRI בכל המחשבים המחוברים לרשת למיפוי כתובות לשם. אך למערכת זו יש מגבלות, מכיוון שבכל פעם שכתובת מחשב אחת משתנה, המערכת הקשורה למחשב צריכה לעדכן את קובץ ה- HOST. מגבלה זו מתקיימת לאחר מכן על ידי נוכחות DNS.

פול מוקפטריס

לדוגמה, כאשר אתה מקליד אלדוגמה, כתובת אתר: detik.com, ואז ה- DNS יתרגם אותה לכתובת IP: 203.190.242.69 כך שניתן יהיה להבין אותה על ידי המחשב. בדרך כלל משתמשים ב- DNS ביישומים המחוברים לאינטרנט כגון דפדפני אינטרנט או בשירות דואר אלקטרוני. בנוסף, ניתן להחיל DNS גם על רשתות פרטיות או אינטרא-נט.

על ידי שימוש ב- DNS, המשתמשים כבר לא צריכיםשיננו את כתובת ה- IP של מחשב או אתר ברשת אינטרנט. פשוט שיננו את שם המארח או את שם התחום בלבד. יכול להיות שכתובת ה- IP במחשב יכולה להשתנות, אך לא ניתן לשנות את שם המארח. לכן, DNS נוטה להיות עקבי. קל מאוד ליישם את ה- DNS עם פרוטוקול אינטרנט כמו TCP / IP.

פונקציית DNS

ל- DNS בהחלט יש תפקיד משלה ברשת האינטרנט. הנה כמה מהם:

1. זיהוי כתובות מחשב ברשת : כל מחשב המחובר לרשתהאינטרנט חייב להיות בעל כתובת IP משלו. באמצעות ה- DNS רשת האינטרנט יכולה למפות את המחשב כחלק קטן המחובר ברשת.
2. כספק כתובות IP לכל מארח : בעיקרון, כל מפתח באתרדורש מארח כך שהאתר יהיה נגיש לקהל הרחב. עם DNS, כתובת ה- IP של כל מארח תזהה כך שלכל מארח תהיה כתובת IP משלו.
3. איסוף שרת דוא"ל : בכל פעם ששרת הדואר פועל לקבל או להעביר דואר אלקטרוני, הנתונים ייעברו על ידי DNS.
4. העבר שמות דומיין לכתובות IP : לכל אתר באינטרנט יש תחוםבנפרד, כמו. Com, .org, .id וכן הלאה. דרך הדפדפן מה שנראה בדרך כלל הוא הכתובת של אתר בצורה של התחום שלו. DNS יכול לתרגם דומיינים לכתובות IP ולהיפך.
5. מקל על המשתמשים לא לזכור כתובות IP : אם אין DNS, הרשת לא תעשה זאתמסוגל לגשת לכתובת שהוקלדה בדפדפן האינטרנט. לדוגמה, כאשר אנו רוצים לגשת ל- www.google.com, ללא DNS, מחשבים לא יכולים למצוא דפי Google מכיוון שכתובת ה- IP לא זוהתה.

מבנה מסד הנתונים של DNS

DNS יכול להיקרא גם בסיס נתוניםשמופץ באמצעות המושג לקוח ושרת. יש שרת שמכיל מידע שונה שניתן לתת ללקוחות המשתמשים בו.

ניתן לדמות את מבנה בסיס הנתונים של DNSמבנה העץ הפוך, כאשר הפסגה בצורה של צומת שורש. בתוך כל צומת בעץ, ישנם מידע כמו .org, .com, .edu וכו 'שהם יחסית לקודקוד של צומת השורש. אם במערכת הקבצים UNIX נקבע החלק העליון של ההיררכיה על ידי "/", ה- DNS מצוין על ידי "." (נקודה).

היררכיה של DNS

היררכיית DNS

ב- DNS יש היררכיה שמשמשת לקבוצת רכיבים בתחום. דומיינים מקובצים בהיררכיה כדלקמן:

1. תחום ברמת שורש : הוא החלק העליון של ההיררכיה שבאה לידי ביטוי לפי תקופה. יש לזה את המאפיין של הוספת נקודות מאחורי תחום, למשל ru.wikipedia.org (הנקודה (.) שמאחורי .org היא תחום רמת השורש)

2. תחום ברמה העליונה : היא מילה במיקום השמאלי ביותר של תחום, או אם היא נקראת בחלק האחורי. לדוגמה, עבור ru.wikipedia.org, אז התחום ברמה העליונה הוא ".org". דומיינים ברמה העליונה יכולים להכיל תחום ברמה השנייה וגם מארח. באופן כללי התחום ברמה העליונה מחולק לשניים, כלומר:

• GLTD (תחום גנרי ברמה העליונה) : הוא TLD שהוא כללי, למשל:.com (למטרות מסחריות), .edu (למוסדות חינוך), .gov (עבור סוכנויות ממשלתיות), .org (לעמותות), ו- .net (לארגוני רשת)
• CCLTD (תחום ברמה העליונה של קוד מדינה): TLD מבוסס על קוד מדינה, למשל. מזהה (עבור אינדונזיה), .us (ארצות הברית), .my (מלזיה) וכן הלאה.

3. תחום ברמה השנייה : יכול להכיל מארחים ותחומים אחרים, או המכונים לעתים קרובות תת-דומיינים. לדוגמה, בתחום ru.wikipedia.org, אז התחום ברמה השנייה הוא "ויקיפדיה".

4. תחום ברמה השלישית : היא מילה שנמצאת משמאל לתחום ברמה השנייה ומוגבלת בנקודות. לדוגמה עבור הדומיין ru.wikipedia.orgואז "ru"הוא התחום ברמה השלישית.

5. שם מארח : מילים שנמצאות בקדמת הדומיין, למשל www.nesabamedia.comואז www הוא שם המארח. אם תחום משתמש בשם מארח, הוא יצור FQDN (שם תחום מוסמך לחלוטין) עבור כל מחשב. באופן זה, קיומו של DNS יופץ ברחבי העולם, כאשר לכל ארגון יש אחריות למסד נתונים המכיל מידע על הרשתות שלהם.

כיצד עובד DNS

לפני שאתה יודע כיצד עובד DNS, שים לב שמנהל ה- DNS מורכב משלושה רכיבים, כלומר:

1. פותר DNS : הוא לקוח שהוא מחשב המשתמש, הצד שמגיש בקשות DNS מתוכנית יישום
2. שרת DNS רקורסיבי : היא צד שמחפש ב- DNS על פי בקשת הפותר ואז נותן תשובה לפותר.
3. שרת DNS סמכותי המפלגה שהגיבה לאחר חיפוש רקורסיבי. התגובה יכולה להיות תשובה או משלחת לשרת DNS אחר.

כדי לבצע את עבודתו, שרת ה- DNS דורש תוכנית לקוח בשם פותר לחיבור כל מחשב מחשב עםשרת DNS. תוכנית הרזולוציה המדוברת היא דפדפן אינטרנט ולקוח דואר. אז כדי להתחבר לשרת DNS, עלינו להתקין דפדפן אינטרנט או לקוח דואר במחשב שלנו.

כיצד עובד DNS

מהתמונה למעלה אנו יכולים לתאר מעט כיצד שרת ה- DNS פועל באופן הבא:

1. פותר ה- DNS מחפש כתובות מארח אחר קבצי HOSTS. אם כתובת המארח המבוקשת נמצאה ונמסרה, התהליך הושלם.
2. פותר ה- DNS מחפש את נתוני המטמוןשנעשה על ידי הרזולוציה לאחסן את תוצאות הבקשה הקודמת. אם יש, נשמר בנתוני המטמון והתוצאות ניתנות ונגמרות.
3. פותר ה- DNS מבצע חיפוש בכתובת השרת הראשונה של ה- DNS שצוינה על ידי המשתמש.
4. שרת ה- DNS מוקצה לחפש שמות דומיינים במטמון שלו.
5. אם שם הדומיין שחיפש שרת ה- DNS לא נמצא, החיפוש מתבצע על ידי התבוננות בקובץ מסד הנתונים (אזורים) שבבעלות השרת.
6. אם עדיין לא נמצא, חפשנעשה על ידי יצירת קשר עם שרת DNS אחר שעדיין משויך לשרת המדובר. אם הוא נמצא אז אוחסן במטמון אז התוצאות ניתנות ללקוח (באמצעות דפדפן אינטרנט).

לכן, אם מה שמבקש בשרת ה- DNS הראשוןלא נמצא. החיפוש ממשיך בשרת ה- DNS השני וכן הלאה עם אותם 6 תהליכים כנ"ל. יש לציין כי החיפוש מהלקוח למספר שרתי DNS ידוע כתהליך החיפוש האיטרטי ואילו תהליך חיפוש הדומיין בין שרתי DNS ידוע כמונח חיפוש רקורסיבי.

חוזקות וחולשות של DNS

ל- DNS יתרונות וחסרונות משלה כאשר היא מיושמת ברשת האינטרנט. היתרונות של DNS מוצגים בנקודות הבאות:

1. קל יותר לזכור את דף האתר (אתר או בלוג).
2. תצורת DNS קלה מאוד למנהל.
3. באמצעות DNS לא יחול שינוי בכתובת שם המארח, גם אם כתובת ה- IP של מחשב השתנתה. כלומר, השימוש ב- DNS די עקבי.

עם זאת, ישנם גם ליקויים במערכת ה- DNS, כלומר:

1. למשתמשים יש מגבלות לחפש שמות דומיין עבור דפי האתר שלהם. שמות מתחם מסוימים עשויים כבר לשמש צדדים אחרים.
2. אי אפשר לומר שקל ליישם.

זה המאמר על הבנת DNS יחדעניינים אחרים הקשורים ל- DNS. באמצעות DNS זה, המערכת יכולה לתרגם תחום בקלות (nesabamedia.com) לכתובת IP (216.58.197.3), ולהיפך.